החלטה בתיק בר"ע 22070-02-12

1.      לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, מיום 24.1.12 (הרשמת שלי ולך; תיק דמ"ר 3463-09-11), בו התקבלה תביעתה של המשיבה לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה ודמי נסיעות.

2.      המשיבה עבדה כמלצרית במסעדה שהיא בבעלות המבקשים בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2011. לטענתה סוכם עימה על שכר בסך של 22 ש"ח לשעה, והיא אכן  קיבלה  132 ש"ח עבור כל משמרת בת 6 שעות, ברם את התשלום שניתן לה היא לא קיבלה ישירות מהמבקשים, כי אם מתוך תשר שהשאירו לה הלקוחות. התשר לא עבר דרך קופת המעסיקים עובר לתשלום.

3.      המבקשים טענו, כי שכרה של המשיבה שולם כדין מתוך התשר  שקיבלה, וכי עובר לתשלום השכר הועבר התשר בקופה הרושמת.

4.      בית הדין האזורי קיבל את התביעה במלואה. בית הדין ציין לגבי תשלום מתוך תשר נקבע בפסיקה כי הוא אינו מהווה תשלום כדין, מאחר והחובה לתשלום השכר מוטלת ישירות על המעביד, ואמורה לבוא מכיסו ולא מתוך התשר שמשאירים הלקוחות. בית הדין הוסיף וקבע, כי לא הוצגה בפניו כל אסמכתא מטעם המבקשים, ממנה ניתן ללמוד ולמצוא תמיכה לטענתם כי התשר אכן עבר בקופת העסק נרשם כתקבול עסקי, וככזה הפך לחלק מהכנסות העסק.

5.      בבקשת רשות הערעור, טוענים המבקשים כי לא היו מיוצגים בהליך שהתנהל בפני בית הדין האזורי, ולפיכך לא ידעו כי צריך להציג, וממילא לא הציגו את האסמכתאות לכך שהתקבולים הועברו דרך הקופה, ולפיכך השכר ששולם באמצעותם - שולם כדין.

6.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור,  גם מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

7.      הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות . בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל.

8.      לבית הדין האזורי שהוא הערכאה הדיונית, ישנה התרשמות בלתי אמצעית מן העדים והראיות שבפניו, והוא זה אשר קובע את הקביעות העובדתיות בתיק. בית דין זה נהג לא אחת בגמישות לגבי מתדיינים לא מיוצגים בבחינת "את פתח לו". יחד עם זה גם לגמישות זו יש גבולות, ואין מקום לאפשר הבאת ראיות בשלב הערעור בנסיבות, בהן הייתה באפשרות בעל הדין להגישן לערכאה הדיונית. יש לצפות גם מבעל דין לא מיוצג, שאת טענתו המרכזית, ככל שהיא מעצם מהותה  מבוססת על מסמכים, יגבה באותם מסמכים.

9.       ערכאת הערעור איננה שומעת את התיק מחדש, אלא רק בוחנת את הממצאים והקביעות אשר בפניה. במקרה הנוכחי, בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שהתשר הפך לחלק מתקבולי העסק, ולכן התשלום באמצעותו אינו כדין.

10.  משאלו הם  פני הדברים, אין מנוס מדחיית הבקשה.

11.  סוף דבר - בקשת רשות ערעור נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ב (01 אפריל 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.